פסק-דין בתיק על"ח 35421-04-11

עניינו של פסק דין זה - ערעור על החלטת המשיבה 1 להתיר את פיטורי המערערת על ידי המשיב 2, ערב יציאתה לחופשת לידה.

רקע עובדתי

1.         המערערת הועסקה על ידי המשיב 2, עו"ד במקצועו (להלן - " המשיב"), כמזכירה במשרדו, וזאת החל מיום 1.2.10.

2.         ביום 21.12.10, בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים, פיטר המשיב את המערערת, בהיותה בחודש השביעי להריונה (להלן - " יום האירוע"). המערערת פנתה למועצת הפועלים, וזו העמידה את המשיב על אי החוקיות שבפיטורי המערערת. בעקבות זאת ביקש המשיב מהמערערת לשוב לעבודתה בשירותו, והמערערת נעתרה לבקשתו ושבה לעבודתה במשרד ביום 27.12.10.

3.         בתחילת חודש 1/11 פנה המשיב לממונה על חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 במשרד התמ"ת (להלן בהתאמה - " חוק עבודת נשים" או " החוק"; " הממונה") בבקשה לקבל היתר לפיטורי המערערת. בהחלטה מיום 16.2.11 התירה הממונה את פיטורי המערערת מערב צאתה לחופשת לידה, וזאת מנימוקים אלה -

" שוכנעתי כי אין קשר בין הריונה של העובדת לבין הפיטורים, וכי בקשת הפיטורים נבעה מאירוע שקרה ביום 21.12.10.

...

אין ספק, כי הארוע ביום 21.12.10, גרם למשבר במערכת היחסים שבין העובדת למעביד. לעת הזו, העובדת נמצאת בחודשים מתקדמים מאד של הריונה, וממשיכה לעבוד במקום העבודה. במערכת האיזונים בין רצון המעביד לפטר את העובדת, עקב מערכת היחסים ביניהם, לבין אינטרס העובדת אשר נמצאת בשלהי הריונה, בתקופה בה יקשה עליה למצוא מקור פרנסה, אני מתירה את הפיטורים ערב צאתה לחופשת לידה." (נספח מע/1 להודעת הערעור; להלן - " החלטת הממונה" או " ההחלטה").

4.         על החלטת הממונה הוגש הערעור דנן.

המסגרת הנורמטיבית

5.         עקרונות היסוד להגנה על נשים הרות מפני פיטורים נפרשו בבג"ץ לוי, שם קבע בית המשפט העליון -

                        " נדמה שקיימים שלושה רציונלים להגבלת הפיטורין של אישה בהריון: הרציונל הראשון הוא קיומה של אפליה על שני סוגיה - אפליה בין נשים לבין גברים ואפליה בין נשים הרות לבין עובדים אחרים... הרציונל השני הוא האינטרס החברתי הכללי בעידוד הילודה... הרציונל השלישי מדגיש את הצורך להגן על נשים בהריון באשר הן... נדמה כי הדין הישראלי בסוגית ההגנה מפני פיטורי אישה בהריון מונחה על ידי כל אחד מהרציונלים שהוצגו לעיל." (בג"ץ 7000/08 לוי נ' שר הביטחון, ניתן ביום 7.6.10 (להלן - " בג"ץ לוי"), בסעיפים 4-5 לפסק הדין).

            הגשמת רציונלים אלה באה לידי ביטוי, בין היתר, בחוק עבודת נשים שהסדיר את זכויות העובדת (גם העובד) הקשורות להריון וללידה. לא מן המותר לציין כי חוק עבודת נשים חל על כלל ציבור הנשים העובדות במדינת ישראל, הן אלה המועסקות במגזר הציבורי, הן אלה - כמו המערערת בפנינו - המועסקות במגזר הפרטי.

6.         בסעיף 9(א) לחוק נקבעה הגנה מיוחדת המגבילה את פיטוריה של אישה בהריון ומכפיפה אותם לעינו הבוחנת של גורם חיצוני, בזו הלשון -

" לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון..."

על פי הסעיף, אין לפטר עובדת הרה ללא היתר שר העבודה והרווחה (להלן - " השר") ואין ליתן היתר לפיטורים אם נמצא שהם קשורים להריון. עוד מורנו סעיף 9(א) כי אם לא נמצא קשר בין הפיטורים להיריון - נתונה ההחלטה אם ליתן היתר לפיטורים אם לאו, לשיקול דעתו של השר. סמכות השר הקבועה בסעיף 9(א) לחוק הואצלה לממונה.

            על תכליתו של סעיף 9(א) לחוק נכתב רבות בפסיקת בתי הדין. כך, למשל, בפרשת אופטיק דורון נקבע כי -

" תכלית הוראתו של סעיף 9(א) לחוק, כפי שמצאה ביטויה בפסיקתו של בית דין זה, הינה 'להגן על האשה העובדת בתקופת הריונה, בכך שבתקופת הריונה היא עשויה להיאלץ להיעדר מעבודתה יותר מהרגיל. כמו כן, ייתכן והמעביד שלה יפיק פחות תועלת מעבודתה והיא תהיה חשופה לפיטורים או להרעת תנאי עבודתה..." (ע"ע (ארצי) 1633/04 אופטיק דורון - מזל זכאי, ניתן ביום 6.6.06, בסעיף 11 לפסק הדין. ראו גם פסקי הדין המאוזכרים שם).

7.         ובאשר לסמכות הממונה נכתב שם כך -